על פי שיטה אחרת, אין מתחילים שום מלאכה או עסקה בימי שני או רביעי, שכן בימים אלו שולטת מידת הדין. יום שני נשלט על ידי מזל הירח, המשנה את צורתו תדיר ואינו קבוע. הירח נראה לנו פעם מלא ופעם חצי ופעם נעלם וכו'. דבר זה מהווה סימן לאי יציבות לכל עסקה, שתתבצע ביום זה. כמו כן, ביום שני לא בירך ה' את הבריאה, שכן ביום זה נחלקו המים על ידי הרקיע. דבר זה מהוה סימן למחלוקת, השורה ביום שני. ביום רביעי שולט מזל מאדים, המסמל מתח ומלחמה, ולכן לא נוהגים להתחיל בו  מלאכה (שולחן ערוך, יורה דיעה, כרך ב, סעיף קעט שם כתוב: "נהגו שאין מתחילין בב' [יום ב] ובד' [יום ד], ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה".

 

רבי יוסף קארו פסק הלכה זו בעקבות תשובה, שנתן הרמב"ן על שאלה שנשאלה. ראה תשובות הרמב"ן, תשובה רמ"ב וכן תשובה רפ"ו; תשובת הרשב"א (תלמיד הרמב"ן), שו"ת, סימן תי"ג; על כך ראה עוד: מסכת הוריות יב, ע"א; מסכת כריתות ה, ע"ב; שם, ו ע"א; מסכת ברכות נ, ע"ב; מסכת כתובות ה, ע"א; מסכת גיטין מה, ע"א; זוהר, פרשת פנחס, רלד ע"א; תיקוני זוהר, קד ע"ב).

 

בתקופת המשנה נהגו לרפא על ידי פנייה ולחש לשדים. על ידי כך היו קוראים לשד, ומטילים עליו את משימת הריפוי. חז"ל דנו בשאלת ימי המזל, שבהם פונים אל השדים ולוחשים את לחשי הריפוי: "ואין שואלין בדבר שדים בשבת. רבי יוסי אומר: אף בחול אסור" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין קא, ע"א).

 

על תפיסת האסטרולוגיה ביהדות, בנצרות ובאסלם ניתן לקרוא בהרחבה בספרו של ד"ר רמי שקלים: "תורת המזל על פי האסטרולוגיה הנומרולוגיה והקבלה"